“הבן שלי אוכל המון ממתקים,
אני לא יודעת איך לעצור אותו. אתמול למשל,
אבא חזר מוקדם וחילק לילדים שוקולדים
שקיבל בעבודה מקולגה שחזרה מחו”ל. אח”כ הילד התארח אצל חבר ושם קיבל מנה ענקית של גלידה. מה אני יכולה לעשות? להגיד לו לא לאכול את הגלידה?
מה עושים עם שפע הממתקים שסביבנו?"
האם נכון לצפות מהילד לקחת אחריות,
לסרב ולהגיד: “לא תודה, כבר אכלתי ממתק היום“?
ייתכן ויש ילדים שיוכלו לעמוד בציפייה שכזו.
בעיקר אם הם בוגרים (כרונולוגית ומנטלית)
וחשוב לא פחות- שממתקים לא יהוו עבורם אטרקציה מיוחדת.
רוב הילדים יתקשו בכך מאד.
אם למשל, מדובר בילד עם משקל עודף, אז בדרך כלל גם כל נושא האוכל ובעיקר הממתקים- רגיש ביותר.
במקרה כזה, הסיכוי שאכן ישתף פעולה עם הנחיה שכזו-שואף לאפס.
ולהיפך: אז אפילו יש סיכוי גדול שדווקא יאכל כמויות מאד גדולות מן המאכל ה’אסור’ והנחשק.
לכן, בעיקר אם מדובר בילד צעיר,
בעיני זהו פתרון לא מוצלח.
לעיתים קרובות ילדים פשוט לא יכולים לעמוד בפיתוי, ותחושת האכזבה (מההורים) עלולה לגרום להם לשקר…
האם נכון לבקש מההורה המארח שלא להציע?
זו גם אפשרות. בתנאי, כמובן, שההיכרות עם המארח היא טובה ושניתן לצפות ממנו לשמור על דיסקרטיות (“לא חמוד, לא מוציאים גלידה עכשיו כי אמא של X ביקשה..”-
לא ממש רעיון מוצלח…).
הבעיה היא שלא תמיד רצוי לשתף את כל העולם
בתהליך בו נמצאים מול הילד, בטח לא כשהוא עד לכך.
מעבר לכך, כל בית וסדר היום שלו, סדר העדיפויות שלו והבחירות שלו.
לא כל מארח יקבל בברכה בקשה שכזו.
ונקודה חשובה נוספת, שככל שהילד מתבגר, לא תמיד קיימת היכרות עם הורי חבריו, כך שאין ממי לבקש…
אפשרות נוספת: להשתדל לא להציע ממתקים מיוזמתנו. לקחת בחשבון שגם אם הילד עדיין לא אכל ממתק היום,
סביר להניח שהוא עוד יאכל אחד.
ואם לא, לא נורא. תמיד יש את מחר.
כמובן שזה בסדר להציע מדי פעם. רק חשוב לזכור שהילדים בימינו אוכלים הרבה מאד,
המון, ממתקים ובכלל-אוכל חסר ערך תזונתי.
לכן, אם בא לכם ‘לפנק לפנק לפנק’- השתדלו שזה לא יהיה פינוק אכיל.